קאו דאי- הדת הכי צבעונית ומסקרנת בסביבה

האם ידעת כי בווייטנאם ישנה דת חדשה יחסית שהיא שילוב עליז ומוזר בין בודהא, ישו, קונפוציוס וויקטור הוגו לצד דרקונים ונחשים צבעוניים?

הכל החל בשנת 1919 כאשר במהלך סיאנס שערך נגוֹ ואן צְ’יוּ, פקיד בשרות הקולוניאלי הצרפתי, נגלתה אליו ישות אלוהית בשם קָאוּ-דָאי (“כס עליון” ) המאחדת בהרמוניה את עיקרי שלוש הדתות העיקריות- יהדות, נצרות ואסלאם, עם שלוש הפילוסופיות הדתיות הגדולות שהגיעו מסין – בודהיזם, דאואיזם וקונפוציוניזם. לא במקרה, דמותה של הישות האלוהית מיוצגת כעין פקוחה, כזו אשר רואה ויודעת הכל…

הכת החדשה והאטרקטיבית החלה מתפשטת במהירות בדרום וייטנאם, וב-1926 היא הוכרה רשמית כדת חדשה. בשנת 1930 היא כבר מנתה למעלה מחצי מיליון מאמינים ובשני העשורים הבאים היא הצליחה לתמרן בכישרון בפוליטיקה בדרום ווייטנאם והפכה להיות מעין מדינה קטנה ואוטונומית עם צבא מקומי.

אזור טאי נין, שם הוקם מקדשה הראשי של הדת, הפך לא רק למרכז דתי, אלא גם חברתי, כלכלי ופוליטי עבור תושבי דרום ווייטנאם, ואת העין הפקוחה אפשר לראות מתנוססת מעל הרבה מקדשים קטנים באזור זה.

הביקור במקדש הראשי בטאי נין, הנמצא כמאה ק”מ מצפון-מערב להו צ’י מין סיטי, סמוך לגבול הקמבודי, הוא חוויה מרתקת במיוחד.

אולם התפילה הענק צבעוני ומצועצע במיוחד: התקרה מצוירת כרקיע תכול עם עננים, הקירות צהובים ומשולבים בהם ויטראז’ים ססגוניים, אריחי הרצפה מצוירים אף הם ועל שתי שורות של עמודי שיש ורודים מלופפים דרקוני ענק – שיכרון צבעים קטטוני שלא נפסק לרגע. בקצה האולם, מעל למזבח תלוי כדור אדיר ממדים עליו מצוירת העין הגדולה, סמל הקאו-דאי.

התיירים תופסים את מקומם ביציע אשר בקומה השנייה והאולם מתמלא במתפללים – מאות נזירים ונזירות לבושים לבן (קצת מנוחה לעיניים אחרי הצבעוניות המסמאת של המקדש) ומעט נזירים בכחול (דאואיסטי), אדום (קונפוציאני) או צהוב(בודהיסטי).

התפילות נערכות ארבע פעמים ביום ואורכות כשעה. הן משלבות מזמורים דתיים בליווי תזמורת כלי נגינה מסורתיים וביניהם דקות שקטות של מדיטציה.